מאת: אסנת עופר
סיוע מקצועי: פרופ' אלון אליקים, פרופ' דני נמט
השמנה היא מחלת הילדים הכרונית הנפוצה ביותר בעולם המערבי. בשלושת העשורים האחרונים נצפתה עלייה חדה של למעלה מ-50% במספר הילדים ובני הנוער השמנים, ושכיחותה בקבוצות גיל מסוימות מגיעה לכ-25%. על פי הנתונים הקיימים, ישראל נמצאת במקום השלישי בשכיחות השמנה בקרב בנים, והרביעי בקרב בנות, לעומת ארצות הברית וחלק ממדינות אירופה.
הנזק: מחלות לב וסוכרת
ההשמנה בילדים ובנוער משפיעה על מערכות רבות:
לילדים שמנים סיכון מוגבר לפתח מחלת לב כלילית עם התבגרותם. התחלואה והתמותה ממחלות לב וכלי דם במבוגרים, שהיו ילדים שמנים, נובעת בין היתר מהפרעה בפרופיל שומני הדם, שמתרחש בקרב כמחצית מהילדים השמנים! גם יתר לחץ דם מופיע ב-10%–30% מהילדים השמנים. חשוב לציין כי השמנה בגיל ההתבגרות תוביל לתחלואה מרובה יותר בגיל המבוגר גם אם האדם כמבוגר אינו סובל יותר מעודף משקל.
תופעה נפוצה אחרת היא הפרעת נשימה בשינהSleep Apnea) Obstructive - OSA). זו הפרעה שכיחה בקרב אנשים שמנים. ההפרעה מאופיינת בנחירות ובהפסקות נשימה ממושכות בזמן השינה. הסיכון העיקרי בהפרעת נשימה בשינה הוא הפרעות בקצב הלב והופעת יתר לחץ דם ריאתי, המגבירים את הסיכון לתמותה לבבית.
כמו כן, ידוע כי עלייה מהירה במשקל מהווה גורם סיכון להתפתחות זיהומים במערכת הנשימה.
ילדים שמנים נמצאים בסיכון גם לפתח אבני מרה, מחלה ששכיחותה בקרב שמנים הוא פי שלושה מאשר באוכלוסייה הרגילה.
סיכון נוסף בקרב ילדים שמנים הוא "כבד שומני".
ואצל נשים שהיו מתבגרות שמנות יש שכיחות מוגברת לסרטן המעי הגס.
באדם השמן חלים שינויים הורמונליים רבים, הנעלמים עם בעקבות דיאטה וירידה במשקל. שינויים אילו כוללים עמידות לאינסולין ונטייה לפתח סוכרת, נטייה להתבגרות מינית מוקדמת, הפרעות במחזור החודשי ובפריון ושינויים בפעילות הורמון הגדילה.
דימוי עצמי נמוך וקושי חברתי.jpg)
אי אפשר להתעלם מהפרעות שאינן קשורות ישירות לבריאות: ילדים שמנים עלולים לפתח דימוי עצמי נמוך והם חשופים ללעג ולקנטור בחצר המשחקים. ולכן במקרים רבים הם מוותרים על השתתפותם בפעילויות. לנערים שמנים יש סיכוי נמוך יותר להתקבל לאוניברסיטה בהשוואה לרזים, גם אם שאר נתוניהם זהים לחלוטין. שמנים נישאים פחות, והם בעלי הכנסה פחותה מאנשים בעלי משקל תקין ואף מאנשים הסובלים ממחלות כרוניות אחרות. תופעות חברתיות אלו אינן מוסיפות כמובן לדימוי העצמי הנמוך שלהם. ללא ספק, אורח החיים הוא הסיבה העיקרית לעלייה בשכיחות ההשמנה.
על פי המחקרים הרבים שבדקו את הנושא, נמצא קשר בין קצב העלייה במשקל של האם במהלך ההריון לבין משקל היילוד. עבודות אחרות הראו כי הנטייה להשמנה בילודים לאימהות שמנות עלולה להתחיל כבר לאחר הלידה, כתוצאה מצריכה קלורית גבוהה, ירידה בפעילות הגופנית ובהוצאת אנרגיה, ככל הנראה בשל חיקוי הילדים את הרגלי האכילה והרגלי חסר-פעילות האם.
המחקרים האחרונים מראים, כי השמנה נובעת בעיקר מירידה בפעילות הגופנית ולאו דווקא מעלייה בצריכת הקלוריות. ניכר כי הפעילות הגופנית בילדים פחתה בשנים האחרונות באופן משמעותי, דבר המתבטא בירידה משמעותית במספר שיעורי החינוך הגופני הניתנים להם. גם דפוסי ההתנהגות הופכים לפעילים פחות ופחות, והילדים שוהים יותר בבית ופחות במגרש המשחקים. עלייה בשעות הצפייה בטלוויזיה בבני נוער קשורה ישירות לשכיחות ההשמנה, ומקובל שעל כל שעת צפייה נוספת בטלוויזיה שכיחות ההשמנה במתבגרים עולה בכ-2%. במדינות מערביות ילדים צופים בטלוויזיה בין 20–25 שעות בשבוע, נחשפים לפרסומות למזון, ובמיוחד של מזון עתיר קלוריות ושומן, נוטים לאכול תוך כדי צפייה וממעטים בפעילות גופנית.
התקווה כי המחשב, התופס את מקום הטלוויזיה, יביא לירידה בשכיחות ההשמנה (משום שאין פרסומות למזון והילדים נוטים לאכול פחות קלוריות בזמן משחק במחשב) - לא זו בלבד שאינה מוכיחה עצמה עד כה, אלא שאף החמירה את הנטייה להשמנה.
כמו כן, במחקרים רבים נמצא קשר בין ארוחות בלתי מסודרות להשמנה.
האם הגנטיקה אשמה גם היא?
למרות המחקרים הרבים שבדקו את הקשר בין גורמים גנטיים להפרעות בוויסות התיאבון, צריכת הקלוריות, הניצול האנרגטי של המזון, הנטייה לעסוק בפעילות גופנית וניצול מאגרי האנרגיה במהלך הפעילות הגופנית, לבין להשמנה, אין עדיין הסכמה גורפת בנושא. בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בחקר הבסיס הגנטי להשמנה, אך כמעט כל החוקרים מסכימים כי למרות חשיבות הגנטיקה כחלק מהסיבות להשמנה, אין בה די כדי להסביר את העלייה העצומה בשכיחות ההשמנה בתקופה קצרה יחסית.
עד כה נמצאו משפחות יחידות בלבד בעולם בעלות פגמים גנטיים ברורים, שקשורים למטבוליזם של צריכת הקלוריות וההוצאה האנרגטית. עם זאת, ילד ששני הוריו שמנים נמצא בסיכון גבוה (80%) להיות בעצמו שמן. ילד שלו הורה שמן אחד, נמצא בסיכון (40%) להיות שמן, ואילו הסיכון להשמנה בילד ששני הוריו רזים הוא 14% בלבד.
כיצד מטפלים בילד שמן?
ועדת מומחים בארה"ב קבעה כי הדרך היעילה הנוחה והמקובלת ביותר לקביעת השמנה, היא של חישוב מדד מסת הגוף, ( BMI- Body Mass Index), שמחשב את המשקל חלקי גובה בריבוע. עוד קבעה הוועדה איך לחשב את היחס בין מדד מסת הגוף, לבין עקומות הגדילה, בכדי להעריך מי מהילדים ובני הנוער נמצאים בעודף משקל, מי נחשבים שמנים ומי יזדקקו להערכה רפואית מקיפה, שתקח בחשבון גורמי סיכון נוספים.
הטיפול בהשמנת ילדים דורש שילוב של מרכיבים רפואיים, פיזיולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים ותרבותיים, שכל אחד מהם חיוני להצלחה. מטרת הטיפול היא דיאטה שתביא לירידה במשקל ושמירת המשקל הנמוך לאורך זמן, תוך הקטנת צריכת הקלוריות במזון או הגברת הפעילות הגופנית או שילוב ביניהם, ללא פגיעה בגדילה.
יש לייחס חשיבות גדולה לתופעת מעגל ההשמנה ((Weight Cycling. משמעות התופעה היא, שאנשים המבצעים ניסיונות חוזרים לירידה במשקל מפתחים בהדרגה מנגנון חילוף חומרים יעיל, המסתפק בכמות קלוריות קטנה והולכת. כך שהקושי לרדת במשקל גדל בכל ניסיון. איתו גדלה רמת התיסכול.
לפעילות הגופנית ישנה חשיבות רבה בשמירת המאזן האנרגטי בגוף, אך קיים קושי יחסי להוריד במשקל באמצעות פעילות גופנית בלבד. הוצאת קלוריות כתוצאה מסוגי הפעילות הגופנית המקובלים (הליכה, ריצה, משחקי כדור וכדו') קטנה בהרבה בהשוואה לחיסכון האנרגטי עקב תכנית דיאטה. עם זאת, לשילוב של פעילות גופנית בדיאטה יתרונות גדולים. שילוב פעילות גופנית מאפשרת להימנע מדיאטה קיצונית, מסייע להקטנת תחושת הרעב המלווה תכניות דיאטה ומקשה על הצלחתם בטווח הארוך. כמו כן, מומלץ לנסות ולשנות את דפוסי הפעילות היומיומיים (עלייה במדרגות במקום שימוש במעלית, הליכה לבית הספר במקום נסיעה וכדומה), וחשוב לעודד פעילות גופנית משפחתית.
חשוב לציין, כי טיפול בתרופות לדיכוי תיאבון אינו מקובל בילדים ובנוער, ובארה"ב אסור על פי חוק. ניתוח בריאטרי הוא אופציה טיפולית השמורה לילדים ולבני נוער הסובלים מהשמנה קיצונית, כזו שמלווה לרוב בסיבוכים. באוקטובר 2009 פורסם חוזר מינהל רפואה של משרד הבריאות הישראלי, שכלל קווים מנחים לביצוע ניתוח בריאטרי בילדים בישראל מתחת לגיל 18.
מומלץ לשלב את המשפחה בתכנית ההרזיה
במשפחות שמנות קיימת נטייה להתעלם מהבעיה, בדרך כלל בגלל כעס, בושה, אשמה או מבוכה. אלה עלולים למנוע ניסיונות של גורמים חיצוניים לשנות דפוסי התנהגות ולהציע סוגי דיאטה. על כן, שילוב המשפחה בתכנית ההרזיה חיוני להצלחת הירידה במשקל, כמו גם לשמירה על משקל תקין לטווח ארוך.
קרוב לוודאי שהטיפול הטוב ביותר במגפת ההשמנה בילדים הוא מניעת התהוותה. תכנית המניעה צריכה לערב את כלל האוכלוסייה, ובעיקר ילדים בסיכון להשמנה, כגון ילדים להורים שמנים או ילדים שמנים, כבר בכניסתם לגן ולבית הספר.
ההמלצה היא לפתח מערכת הסברה רחבת היקף. במטרה לעודד ילדים לבצע פעילות גופנית ולהקנות להם הרגלי אכילה נכונים. חינוך לבריאות, לתזונה נכונה ונבונה ולפעילות גופנית צריך להתחיל בתקופת הינקות ואולי אף לפני כן. למערכת החינוך, הגנים ובתי הספר חשיבות מכרעת בנושא זה, שכן באמצעותם אפשר להגיע למרבית אוכלוסיית הילדים השמנים. אפשר להגביר את החינוך לתזונה נכונה ונבונה כבר בגני הילדים ובכיתות הנמוכות. יש להגביר את שעות הפעילות הגופנית במסגרת בית הספר, תוך שימוש במתקנים הקיימים ובכוח האדם המקצועי הקיים (מורים לחינוך גופני, מאמנים וכדו').
מסע ההסברה לקידום בריאות צריך לכלול גם את התקשורת, בניסיון להמעיט בשידורי הפרסומות למזון עתיר שומן וקלוריות ולהגביר את הפרסום לתזונה נכונה ונבונה ולפעילות גופנית. כך גם יצרניות המזון וחברות הביטוח הרפואי, שצריכות ליטול חלק בתשלום עבור תכניות ההסברה והמניעה, שכן עלות הטיפול בהשמנה ובסיבוכיה בעתיד תהיה גבוהה פי כמה וכמה.