מיטל גבע אוחיון
הורים יקרים, האם קרה לכם שבאתם לאסוף ילד מהגן, ושמעתם את הגננת או הסייעת משבחות אותו או אותה על "שהשאירו צלחת ריקה", כלומר, סיימו את כל מה שניתן להם לאכול?
גננות וסייעות יקרות: האם קרה שהודעתם להורים שבאו לקחת את ילדם מהגן שהוא או היא "לא גמרו הכל, ולכן לא קיבלו פרוסת עוגה או ממתק לקינוח"?
כדיאטנית וכאמא אני ממש לא בעד שבתי תגמור הכל מהצלחת. בעיני הרבה יותר בריא ונכון שהיא תאכל כמה שהיא רוצה. אני גם לא מאמינה שזה נבון לשכנע ילד או לפתות אותו לסיים הכל, ועוד עבור ממתק או עוגה. למעשה, מעולם לא ביררתי מה אכלו ילדי בגן. אני מאמינה שילדים אוכלים בדיוק את מה שהם צריכים. וכך גם ניסיתי להסביר בעדינות לסייעת המקסימה בגן של בתי, שבטוחה שהיא עושה טוב לילדים בכך שהיא משכנעת אותם לסיים את כל מה שהונח בצלחתם. גם לבתי, שמחכה בכליון נפש ליום הולדתה, אני מסבירה שהיא לא "תגדל מהר-מהר ויום ההולדת יגיע מהר יותר", אם היא תאכל הכל. אני מנסה לחנך אותה לכך, שצריך לאכול רק עד ששבעים.
בכל הקשור לתזונה נכונה, מתברר שיש לא מעט תפיסות שכדאי לשנות. כך, למשל, סיפרה לי חברה שמתגוררת בקיבוץ ותיק ומבוסס, כי בצהריים, מקבלים ילדי בית הספר שמגיעים לאכול בחדר האוכל ארוחה שונה משל המבוגרים. זו כוללת כמעט תמיד מנה בשרית מתועשת ומטוגנת (טבעות עוף או שניצלים בכל מיני צורות) יחד עם תוספת אורז לבן, פסטה או צ'יפס. יש גם סלט סטנדרטי שלא משתנה מיום ליום, ולא מפתה את הילדים לאכול ממנו. השתייה שמוגשת להם היא מיץ. לטענת חברתי, כשניסתה לשנות את תזונת הילדים נאמר לה ש"זה מה שרוב ההורים רוצים, כדי שהילדים יאכלו".
בלי לקלקל את מנגנוני הרעב והשובע
נקודת ההנחה הבסיסית של הורים ומחנכים מוטעית בעיני. על פי נקודת הנחה זו ילד לא יאכל (או לא יאכל מספיק) אם לא נהיה מעורבים פעילים בכך. המעורבות נעה מאמירות שעובדות על המצפון, כמו "רק עוד ביס, בשביל אמא!" ועד אמירות אגריסיביות בסגנון "את/ה לא קמ/ה עד שהצלחת לא נקייה!"
הטעות היא בכך, שהורים ומחנכים רבים לא מבינים שילדים לא מרעיבים את עצמם. לא ברור לי מאין מגיעה התחושה, החרדתית משהו. אתן דוגמה דווקא מתחום אחר: שינה. האם ייתכן שילד לא ישן אם לא נדרבן אותו לכך? כמו נשימה או שינה, כך גם אכילה ושתייה, הם חלק מהצרכים הבסיסיים שיש לאדם על מנת לשרוד. נכון שבגיל הינקות התינוק זקוק לנו כדי ליישם חלק מצרכים אלו. אבל אלו עדיין צרכים שסיפוקם מובנה באופן טבעי.
אני מניחה שבשלב הזה יאמרו לעצמם הורים רבים "אבל הילד שלי באמת לא אוכל כלום!!!", כשהם משוכנעים באמת ובתמים באמירה הזו. ובכן, כאמא וכדיאטנית אני חייבת להתערב ולהסביר: הילד אוכל מספיק. ואם נדמה לכם שלא, זו תחושה בלבד שאין לה קשר עם המציאות, במרבית המקרים. סביר להניח, שילדכם יאכל את אותה כמות גם אם לא תשקיעו מאמצי-על, תנקטו בפעולות של הסחות דעת, למשל באמצעות צפייה בטלויזיה, או הכנת מזון שהוא אוהב במיוחד.
ילד שמניחים לפניו בארוחה צלחת מזון, לא יסיים את מה שהוגש לו, מתוך התנייה, כמו מבוגר, פשוט משום שמנגנוני הרעב והשובע אצל ילדים לא מקולקלים כמו אצלינו.
הבעייה היא אנחנו. כי ברגע שאנחנו מדרבנים ילד לאכול מעבר לכמות שהתכוון - אנחנו מקלקלים את מנגנון הרעב והשובע התקין שלו. זאת אנו עושים גם בכך שאנחנו מגישים לו מזון שעמוס בסוכר ובמלח, בכמות שגדולה בהרבה יותר מזו שיש במזון טבעי.
אם כך, מה עושים?
אני ממליצה שנתחיל לסמוך על הילדים שלנו, ונאמין שהם אוכלים בדיוק כמה שהם צריכים.
בואו נשאל את הסייעת איזה יום היה להם, ולא רק כמה הם אכלו. בואו נוריד רמת חרדה, נסתכל על עצמנו ונבין שכמו שאנחנו לא תמיד רעבים, כך גם הם. ושכמו שלנו לא נעים שמדרבנים אותנו לאכול, כך גם להם. בואו ניתן להם את החופש לבחור בעצמם כמה לאכול.
רוצים לעודד את הילדים לאכילה טובה ולתזונה נכונה? כל ההמלצות והטיפים:
להורים:
1. הגישו לשולחן מגוון מזונות בריאים, ותנו לילד לבחור.
2. צרו בבית סדר יום בו כולכם יושבים לשולחן בשעה קבועה, לארוחה משפחתית שבה נוכחים כל בני המשפחה.
3. הימנעו מ"מסיחי דעת" בזמן הארוחה - טלוויזיה דולקת, דיבור בטלפון וכדומה.
4. הורידו את "רמת לחץ" בעניין האוכל, אל תהפכו את הנושא ל"אישיו" בבית.
5. צרו סביבה שלווה ונעימה בזמן הארוחה.
6. הילד מסרב לאכול בארוחה? בררו איתו מה הסיבה. אולי הוא עייף, או מרגיש לא טוב או שמא הוא לא מעוניים במה שמוגש לשולחן? בכל אופן, כבדו את רצונו לא לאכול. אל תשכנעו ואל תכריחו אותו לאכול. הוא ישלים את החסר בארוחה הבאה.
7. הילד חשדן לכל מזון חדש? ברכותיי, יש לכם ילד נורמאלי! הגשה חוזרת של המזון ודוגמא אישית שלכם באכילתו, יעזרו להפחית את החשדנות.
8. שאלו את הילד "אתה שבע?" ולא רק "אתה רעב?"
גננות, מטפלות וסייעות:
1. צרו סביבה נקייה מגרויים, כמו מוסיקה או משחקים בזמן הארוחות במעון ובגן.
2. אל תפתו, אל תשכנעו ואל תכריחו את הילד לאכול.
3. ספרו להורים בסוף היום איך הילד הרגיש, מה עשה, עם מי שיחק. רק אם ישאלו ספרו איזה אוכל אכל. כי זה באמת חשוב פחות.
הורים, גננות מטפלות וסייעות:
1. התאפקו. אל תתערבו בכמויות שהילד אוכל, גם אם זה נראה לכם מעט או הרבה מדי. כבדו את תחושת הרעב והשובע שלו.
2. אל תדברו עם הילד על אוכל משמין או מרזה. דברו איתו על אוכל בריא או לא בריא.
3. אל תגידו לילד "זה טעים", תנו לו להתנסות וללמוד בעצמו מה טעים וכדאי לו לאכול. במקום זאת אמרו: "זה בריא", "זה מחזק את השרירים או את העצמות או את הגוף".